החלטה בתיק ת"א 14528-03

הטיפול בבקשת התובעת לשומת הוצאותיה הועבר לטיפולי בימים אלה.

עיינתי במסמכי הבקשה, התגובה והתשובה, ונוכחתי בכך שקיימת מחלוקת שמצריכה הגשת בקשה חדשה, כדין.

למען הנוחות, אביא בפני הצדדים הדין החל, להלן.

התובעת תגיש (לתיק ולנתבעת) בתוך 10 ימים מיום קבלת החלטתי זו בקשה חדשה כדין לשומת הוצאות, אותה תתמוך בתצהיר מפורט כדין ובאסמכתות מלאות (לרבות עותקים של חוות הדעת המומחים וכן כל האסמכתות המלמדות על עדותו או על זימונו לעדות ועל נחיצותו כעד במשפט, תוך הבהרת הסכום ששולם לו וכן הבהרת עיתוי התשלום ולרבות פירוט כל האגרות ששולמו, סכומן ומועדי התשלום ואופן התשלום, וכן לגבי התשלומים בגין הליך הגישור).

הנתבעת (אני מסיק מאופן הגשת המסמכים כי רק הנתבעת שהגיבה עד כה לבקשה המקורית רלוונטית לבקשה מבין הנתבעים) תגיש תגובה לבקשה בתוך 10 ימים מיום קבלת הבקשה, עם מסירה אישית של עותק התגובה לתובעת.

התובעת תגיש תשובה על התגובה, בתוך 10 ימים מיום קבלת התגובה.

להלן הדין החל:

נושא שומת הוצאות משפט מוסדר בתקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, שכותרתה "חישוב הוצאות" ושזה לשונה:

513. הטיל בית המשפט או הרשם הוצאות משפט מבלי לפרש את סכומן, יהא סכום הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם הוראה אחרת:

(1)   אגרות בית המשפט, הוצאות רישום של פרוטוקול בית המשפט, העתקתו או צילומו, דמי המצאת כתב בי-דין לפי תקנה 475א, מס בולים, שכר בטלה של עדים, שכר רופאים ומומחים אחרים, דמי לינה ודמי נסיעה של אלה בישראל וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה —כפי שקבע המזכיר הראשי של בית המשפט לפי החומר שבתיק, בלי צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין;

(2)   שאר הוצאות המשפט כפי ששם הרשם, לפי בקשה בכתב או בעל פה ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע טענותיהם, אם היה סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט.

הוראות תקנה זו פורשו בהלכה הפסוקה, כמפורט להלן:

1. בהלכה עקרונית של בית המשפט העליון ב-ע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עלית, פ"ד ס (1) 600 (30.6.05), נפסק שזוכה בפס"ד זכאי להוצאות ריאליות: " כעניין שבעיקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. עם זאת זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטרחה וההוצאות שהוצאו בפועל הן אפוא נתון רלוונטי במסגרת פסיקת ההוצאות אולם לא נתון בלעדי (השוו ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" [12]). הוצאות המשפט אינן פרס או בונוס לצד הזוכה אלא החזר הוצאות נדרשות וראויות בהליך (השוו Crains supra [41], at p. 488). לפיכך אין בהכרח לשפות על כל הוצאה שהוצאה בפועל אם אין היא הכרחית לניהול ההליך וכל יסודה הוא בזהירות ^-יתר של בעל הדין (השוו W. Rechberger "Austria" in International Encyclopedia of Laws - Civil Procedure [43], at p. 71). ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ולמהותו, שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות ^-יתר על המפסיד להליך כמו גם עידוד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה (השוו Lownds v. Home Office [2002] [23] ( Lord Woolf)). פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה מבוססת היא אפוא על הפעלת שיקול דעת אובייקטיבי בכל מקרה על פי נסיבותיו."
2. בהלכה תקדימית של בית המשפט העליון ב-רע"א 2993/04 בנק המזרחי נ' יצחק לונדנר, פ"ד נח (5) 49 (04.04.04), פורשה בצמצום סמכות הרשם כך: נפסק כי, בהיעדר "הוראה אחרת" בפסה"ד שחייב בתשלום הוצאות משפט, על הרשם לשום את ההוצאות כולן ובמלואן באופן טכני, ואין בידי הרשם סמכות של שיקול דעת להפחית מהוצאות אלה, גם כאשר פסה"ד מקבל באופן חלקי בלבד את התביעה.
3. ב-ע"א 8869/05 ארז לוסטיג נ' גבריאל דוביצקי, לא פורסם (27.12.05) אופיינה סוגיית שומת ההוצאות כמשפטית בעיקרה. נפסק, כי מחלוקת בשאלת ההוצאות אותן שם רשם היא מחלוקת משפטית בעיקרה, כאשר במחלוקת זו העובדות, בדרך כלל, אינן שנויות במחלוקת ולשם הכרעה בסוגיית שומת ההוצאות נשמעים טיעוני הצדדים, אך לא נשמעים עדים.
4. ב-ע"א 361/00 עאזם ד'אהר נ' סרן יואב, לא פורסם (19.6.05) נקבעו מס' כללים לגבי אופן ביצוע השומה, כך:  ראשית, נפסק כי נטל ההוכחה בהליך זה מוטל על הזוכה מבקש השומה; שנית, נפסק שבהליך זה אין חובה להוכיח שההוצאות שולמו בפועל, ודי להוכיח שהוצאות אלו נוצרו ושעל הזוכה המבקש לשלמן; שלישית, נפסק כך לגבי אמצעי ההוכחה בהליך: " קיימות הוצאות המעידות על עצמן גם בלא קבלות, כגון הוצאות עבור צילומים, כאשר הצילומים שהוכנו מצויים, או עבור משלוח דואר וטלפונים, כאשר עולה מן התיק שאכן קיימת תכתובת ואכן התקיימו שיחות טלפון. הוצאות אלה ישופו. בנוסף, קיים טווח של סבירות, כאשר ניתן לומר שניהול תיק משפטי בפני שתי ערכאות ודאי דורש מספר מינימלי מסוים של שיחות טלפון וצילומים.  אף הוצאות אלה ישופו. עם זאת, השיפוי ייעשה על דרך האומדנא, והספק יפעל לטובת המשיבים."; רביעית, נפסק שאין להבחין בין הוצאת בעל הדין הזוכה לבין הוצאת בא-כוחו של בעל הדין, כך: " נראה כי אין להבחין בין הוצאה שהוציא עורך הדין בעבור לקוחו, לבין הוצאה שהוציא הלקוח. שכר טרחתו של עורך הדין משולם עבור זמנו של עורך הדין ולכל היותר עבור העלויות בתוך משרדו (כגון טלפון, צילומים בתוך המשרד). כל עלות נוספת אשר שולמה על ידי עורך הדין לגורם חיצוני יש להשיב, על פי הכללים הקבועים לכך בדין."